אין ספק שהסיפור שמסעיר את הרשת יותר מכל בימים אלו, זו הסגירה של דף הפייסבוק הפופולארי "סטטוסים מצייצים" שנוהל ותופעל ע"י אבי ועדי לן. עם כל הצער שבדבר, יש כמה לקחים חשובים שצריך להפנים מהסיפור הזה.
To make a long story short
סטטוסים מצייצים לא בכדי הפך ל"סמל סטאטוס" בפייסבוקיה הישראלית, כשמאז הקמתו ב- 2010 הפך לסמן הויראליות בפייסבוק, כשלאחרונה עבר את 700,000 העוקבים וכל סטטוס שהועלה בדף זכה מיד לאלפי שיתופים ותגובות. אבי לן ציין שלדף חשיפה של למעלה מ- 3 מיליון גולשים בשבוע! קופירייטרים ואנשי מדיה רבים ניסו באופן תמידי לפצח את נוסחת הויראליות ולכתוב את אותו סטטוס שנון שיזכה אותם בפרסום בסטטוסים מצייצים ויגדיל את החשיפה אליהם לעשרות אלפי גולשים נוספים.
עם הזמן, חיפש אבי לן דרך למנף את ההצלחה והחל להשתמש בכלי השיווקי רב העוצמה שלו – סטטוסים ממומנים ללא ידיעת הקהל הרחב. לאחרונה פרסם "גלובס" כתבת תחקיר, בה פרסם את מחירון הסטטוסים הממומנים של אבי לן מסטטוסים מצייצים וזמן קצר אחר כך, הוסר הדף מפייסבוק. נעשו עוד מספר ניסיונות התנצלות של אבי לן, שהודה בפומבי שאכן השתמש בדף על מנת למכור למפרסמים גישה לקהל הרחב, אך פייסבוק העולמית החליטה לא לחזור בה ולסגור את הדף לצמיתות.
למה זה קרה?
אבי לן מתנהג כשה תמים בימים אלו ומנסה למשוך אליו את האהדה הציבורית הישראלית, בתואנה שסוגרים לנו כלי תקשורת של ההמונים. אבי לן הוא אכן שה תמים או לפחות מנסה לצייר את עצמו כזה. הוא שה תמים אם הוא לא יודע שלפייסבוק יש כללים מה מותר ומה אסור. ורשום שם בצורה ברורה שאין להשתמש בדפי פייסבוק על מנת לפרסם צד שלישי ללא אישור של פייסבוק. כלומר אני לא יכול לנצל את כוח הדף שלי בפייסבוק על מנת לפרסם גורם נוסף ולעשות כסף על חשבונה של פייסבוק.
לקח ראשון: דפי פייסבוק שייכים למארק צוקרברג לא למנהלי הדף
בתחילת המאמר ציינתי שהדף סטטוסים מצייצים נוהל ותופעל ע"י אבי ועדי לן. לא רשמתי בבעלות אבי לן, כי אף דף בפייסבוק בבעלות הגולש המתפעל אותו. כשאנחנו יוצרים דף בפייסבוק, אנחנו למעשה שוכרים אותו מפייסבוק וצריכים לעמוד בהנחיות שלה על מנת להמשיך לתחזק אותו. אז נכון שאבי לן "עבד בשביל פייסבוק" בשנים האחרונות ביצירת דף עם מאות אלפי עוקבים – אך הוא עדיין היה צריך להבין שהדף לא שייך לו – וזו הסכנה הגדולה והחשובה שיש להפנים מכל הסיפור הזה – דף פייסבוק, פופולארי ואיכותי ככל שיהיה, לא שייך לכם. הוא שייך למארק צוקרברג.
על כן אסטרטגיית הקידום חייבת להתבסס על אתר אינטרנט ששייך לכם. פייסבוק היא כלי מדהים למשוך תנועת גולשים המונית לאתר – אך בשום פנים ואופן אין לבסס את כל האסטרטגיה השיווקית שלכם על דף פייסבוק. כך, כרעם ביום בהיר, כל המודל העסקי שלכם עלול להתרסק.
אמר נכון יאנקו במאמר ב- ICE, שאבי לן היה צריך לפעול בדומה לעמרי חיון, שמנצל אף הוא את הבמה של פייסבוק למשוך אלפי גולשים לאתר שלו. עמרי חיון להבדיל מלן, הבין שהאתר שייך לו והרבה יותר קל למנף את ההצלחה כשמדובר באתר שלך ובאפשרותך לפרסם בו פרסומות באופן גלוי. יש מודלים כאלו בכל העולם, תסתכלו על Buzzfeed או playbuzz שאול אולמרט, שמושכים מיליוני גולשים מפייסבוק לאתר שלהם בדרכים חוקיות ונהנים מתנועת גולשים אדירה שמגדילה את ההכנסות שלהם.
אבי לן במקרה הזה אכן יצא נאיבי, אם הוא אכן חשב שיוכל להמשיך לפעול בדרך זו לאורך זמן. הוא לא צפה נכון ולא יצר לעצמו פלטפורמה בדמות אתר אינטרנט אטרקטיבי בצמוד לדף.
לקח שני: סטטוסים מצייצים הוא בטח לא היחיד שעושה זאת
בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חזיתית של אבי לן על עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, בה תוקף לן את התנהלותה של פייסבוק ואף קובע שהוא לא היחיד שמוכר תוכן ממומן במסווה.
התמונה שפרסם אבי לן במסגרת הפוסט שלו (מאז הוא כבר הספיק להוריד אותו, אני מניח מהחשש שמא יסירו גם את הפרופיל האישי שלו מפייסבוק):
ותודה למיכל מורנו מקבוצת מקצועני פרסום בגוגל , שהספיקה לתעד את הפוסט לפני שנגנז:
אגב, שימו לב לתגובה האחרונה על הפוסט, שהזהירה את אבי שהפוסט הנ"ל עשוי לגרום לפייסבוק לסגור גם את הפרופיל האישי שלו – מה שאכן קרה בשלב מאוחר יותר.
היום מתברר שפייסבוק סגרה גם את הפרופילים האישיים של אבי ועדי לן. הם עדיין קיימים אך אין גישה אליהם או אפשרות לפרסם בהם. במקרה הזה לדעתי זו פשוט שערורייה והגזמה של פייסבוק.
על זה נאמר: "הכתובת הייתה על הקיר".
מנכ"לית פייסבוק בתגובה על כל האירוע אמרה שמי שסוטה מהמדיניות של פייסבוק – הדף שלו יוסר.
אכן מציק בכל הסיפור הזה, המהירות שבה נסגר הדף של לן. בינינו, וכולם יודעים את זה, אמצעי התקשורת השונים דוחפים לנו תוכן שיווקי בכל רגע אפשרי. כשרשום על זה Sponsored אנו מקבלים זאת בסלחנות.
אגב, בארה"ב, באתרים כמו buzzfeed למשל, גם כשיש תוכן ממומן במסגרת התכנים באתר –רשום עליו בפירוש שהוא כזה.
אמנם אתרים כמו YNET או גלובס אינם עושים את המעשה שאבי לן עשה ומפרסמים בפייסבוק תוכן ממומן של גורם צד שלישי. אך למעשה, המצב באתרים אלה אף הרבה יותר חמור מכך – כולנו יודעים שמאחורי חלק גדול מהתכנים שמפורסמים באתרים הגדולים עומדת אג'נדה של מפרסם מסוים.
הציבור מספיק חכם לדעת שיש אינטרסנטים ולוביסטים שמחדירים מסרים סמויים באמצעות מאמרים ותחקירים כאלו ואחרים. המתקפה של רני רהב בימים האחרונים על אבי לן רק ממחישה את זה.
איך אומרים, תמונה שווה אלף מילים. יואב בן פורת ממחיש את זה בתמונה הבאה.
בהקשר זה אני מבין את הזעקה של אבי לן, שאפשר להגיד שנעשה לו סיכול ממוקד ע"י כלי תקשורת אחרים. ההבדל היחידי בינו לבינם זה שהם עושים זאת בצורה יותר חכמה ולא באופן גלוי על גבי תוכן שהם כותבים בדפי פייסבוק.
לקח שלישי: חוסר הפרגון הישראלי
באמת שיש לי המון מה לומר על הנאיביות או "הטפשות" של אבי לן בכל הפעילות הזו. אך לצד כל הביקורת צריך גם לדעת לפרגן למישהו שהצליח ליצור את הדף המצליח והויראלי ביותר בישראל, שהפך לכלי תקשורת רב עוצמה. את זה הוא בנה במו ידיו ואי אפשר לקחת את זה ממנו.
צריך גם לזכור שסטטוסים מצייצים נתן במה להמון נושאים חשובים שלא היינו נחשפים אליהם אילולא החשיפה שהם קיבלו בדף.
אין ספק שאבי לן לא מתנהל נכון בימים האחרונים ואף מצליח להגדיל את התסיסה נגדו. אך עדיין חורה מאוד לראות את התגובה הישראלית למתרחש. זו לא הפעם הראשונה שאנו עדים לחוסר הפרגון הישראלי. לישראלים משום מה קשה לפרגן לישראלים אחרים שמצליחים מאוד וכמעט תמיד נראה המון תגובות מתריסות ופוגעניות נגד אדם כזה או אחר.
לצערי זוהי פניה של החברה הישראלית, מצד אחד חברה שנשלטת ע"י בעלי הון שעושים מה שהם רוצים וכשמישהו לוקח מעט מההגמוניה שלהם – מהר מאוד מקצצים לו את הכנפיים, מצד שני חברה שלא יודעת לפרגן למישהו שמצליח. אין ספק שאבי לן עשה המון טעויות, אבל רצח האופי שעושים לו ברשת עכשיו, בינינו, קצת מוגזם!
